פסק-דין בתיק ת"א 1279-05

1.         התובע הגיש תביעה כספית כנגד הנתבעת על סך 516,000 ש"ח, להשבת כספים אשר נתן התובע לנתבעת.

            ברקע הדברים מערכת יחסים רומנטית שניהלו הצדדים בין השנים 1995 - 2003.

2.         בכתב התביעה נטען כי הצדדים הכירו כאשר כל אחד מהם היה נשוי לאחר, התובע התגרש מאשתו בשנת 2001 ואילו הנתבעת טענה בפני התובע כי היא נמצאת בהליכי גירושין מבעלה. כן נטען כי כאשר האיץ התובע בנתבעת להתגרש מבעלה, גילה שאין בכוונתה לעשות כן.

התובע טוען כי במהלך שנות היכרותם הוא נתן לנתבעת הלוואות כספיות בסכומים ניכרים אותן התחייבה להחזיר כדלקמן:

א.         השתתפות ברכישת רכב מסוג רנו מגאן בסך 55,000 ש"ח בשנים הראשונות להיכרות.

ב.         הלוואה בסך של 60,000 ש"ח לצורך רכישת רכב אחר לאחר כ - 3 שנים (בתצהיר עדותו הראשית של התובע שונה הסכום לסך של 58,038 ש"ח).

ג.          סך של 100,038 ש"ח שהועברו לחשבונה של הנתבעת לצורך רכישת ג'יפ לאחר שהתובע לקח את רכב הרנו לרשותו. הוסכם כי הג'יפ ירשם על שם שני הצדדים אך בפועל נרשם על שם הנתבעת בלבד.

ד.         הלוואה בסך 140,000 ש"ח שניתנה בחודש 8/01 או בסמוך לכך.

ה.         הלוואה בסך 44,000 ש"ח לצורך רכישת משאית בשנת 2002.

ו.          הלוואה בסך 30,000 ש"ח למימון בר המצווה של בנה תוך שהנתבעת התחייבה להשיב את הכספים מכספי המתנות שיתקבלו, אך לא עשתה כן.

ז.          הלוואה בסך 14,900 ש"ח ללימודי קוסמטיקה ורכישת ציוד, כנגדה קיבל התובע מהנתבעת שיקים לפרעון מתוכם חזרו שיקים בסכום של 9,300 ש"ח.

ח.         השקעה בסך 30,000 ש"ח, לאחר שהנתבעת שכנעה אותו להשקיע במסחר של תכשיטים והשקיעה גם היא סכום זהה.

ט.         בתצהיר עדותו הראשית הוסיף התובע הלוואה בסך 15,420 ש"ח לצורך טיפולי שיניים  ששולמו על ידו בשיקים כאשר האישור הוצא על שם ביתו לצורך קבלת הלוואה מהמפעל בו עבד.

התובע טען כי הנתבעת הוליכה אותו שולל בכך שהבטיחה לו נישואין וכי בדיעבד התברר לו כי הצהירה בפניו שתתגרש רק כדי להוציא ממנו כספים במרמה.

3.         הנתבעת טוענת בכתב הגנתה כי הבהירה לתובע שאינה מתכוונת להתגרש מבעלה וכי מערכת היחסים היתה של ידידות ונתינה הדדית. הנתבעת טוענת כי ביקשה מהתובע שלא יתגרש מאשתו כדי לשמור על איזון במערכת היחסים. כן נטען כי לא היו הלוואות או מתנות מותנות, למעט בהתייחס לסך של 14,900 ש"ח. לעניין זה נטען כי כאשר היתה כוונת הלוואה היא היתה ברורה וגלויה.

4.         בפני העידו התובע והנתבעת בלבד. התובע צירף לתצהיר עדותו הראשית אסמכתאות להעברות בנקאיות והפקדות מחשבונו לחשבון הנתבעת. בנוסף, בעקבות החלטתי מיום 14.10.10, הוגשו מטעם התובע תמלילי שיחות שנערכו בינו לבין הנתבעת.

            להשלמת התמונה יוער כי בגין הסך של 9,300 ש"ח - יתרת ההלוואה בסך 14,900 ש"ח שלא נפרעה, כאמור, ניתן ביום 4.12.06 פסק דין חלקי.

דיון והכרעה

5.         אין מחלוקת כי הנתבעת קבלה כספים מהתובע למטרות שונות (אם כי הצדדים חלוקים בהתייחס לסכומים שקבלה הנתבעת מהתובע). הדבר עולה הן מתצהיר עדותה הראשית של הנתבעת, הן מעדותה בבית המשפט והן מתמלילי השיחות.